<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער הששי</h1>
<h2>דף קסא:</h2>
בפרק גט פשוט [ב"ב קס"א ע"ב] אמרינן וצריך להחזיר מעניינו של שטר בשטה אחרונה, מאי טעמא אמר רב עמרם לפי שאין למדין משטה אחרונה. ובפרק קמא [י"א ע"א] ובפרק ב' [י"ט ע"ב] דגטין נמי אמרינן גבי שטרא פרסאה והא בעינן לאהדורי בשטה אחרונה בדמהדר. וענין החזרת עניינו של שטר הוא שיכתוב בסוף השטה אחר וקנינא כך ומה שהיה בפנינו כתבנו וחתמנו וקנינו על כל התנאים הנזכרים בשטר לפי שדברים אלו אינן צריכין בשטר שכבר הם כתובים למעלה ואין אנו חוששין שמא זייף והוסיף שום ענין. והטעם שאנו צריכים להחזיר מעניינו של שטר הוא כדאמר רב עמרם לפי שאין למדין משטה אחרונה, והטעם שאין למדין משטה אחרונה הוא לפי שהעדים יכולין להרחיק שטה אחת מן הכתב ושמא באותה שטה שהניחו העדים פנויה כתב הוא מה שרצה למחוק ולפיכך אין למדין משטה אחרונה. ואם לא החזיר מעניינו של שטר בשטה אחרונה אנו דנין שכל מה שנמצא באותה שטה הוא מזוייף ולפיכך אין למדין ממנו, ואם החזיר שוב אין אנו חוששין לזיוף לפי שמה שהחזיר באותה שטה כבר הוא כתוב למעלה, ולפיכך כתבו המפרשים ז"ל שלא יכתוב שום תנאי חדש בשטה אחרונה ולא שום חדוש שאינו כתוב למעלה לפי שאין למדין משטה אחרונה, ורבינו האיי [גאון] ז"ל כתב דאין לפסול שטר שלא החזיר מעניינו בשטה אחרונה אלא כשאין עדיו מרוחקין שטה אחת אבל כשעדיו מרוחקין שטה אחת כשר שאין לחוש שמא העדים הרחיקו שתי שטין, וכן כתב אבי זקני הרמב"ן ז"ל [חי' ב"ב קס"ג ע"ב] גבי שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת, וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה [ח"א סימן אלף י"ג]. והר"י מקרקושא ז"ל [ב"ב קס"ב ע"א] כתב בשם רבו ז"ל דלא פלוג דכיון שלא נעשה כתקנת חכמים פסול הוא וכן כתב בעל הטורים ז"ל בספר החשן בסימן מ"ד. וכתב ר"ש [שם] והראב"ד ז"ל דלא פסלינן בשלא החזיר מעניינו של שטר בשטה אחרונה אלא כשאין בו שריר וקיים, וכן כתב בעל העטור ז"ל במאמר קיום טופסין, ויש מגמגמין בדבר ואבי זקני הרמב"ן ז"ל [חי' ב"ב קס"ב ע"א] כתב דפסול אפילו כשיש בו שריר וקיים. ורבים תמהו אחר שאין למדין משטה אחרונה למה מקיימין בה תליות ומחקין. וכמה גדולים נתבלבלו בזה שהרב ר' אשר בן הרב ר' משלם ז"ל שאל לרבינו יצחק בר שמואל ורבינו יצחק שאל לרבינו תם ז"ל וטרחו להעמיד בה חזון ולא יכולו, וגם הרמב"ן ז"ל נסתפק בדבר הרבה וכל דבריהם הם (בממשות) [בעמעום] ונראה שהם סומכים על המנהג, והרמב"ן ז"ל טרח להעמיד המנהג על הלכה וכתב בסוף דבריו דהוי כהלכה רופפת שאמרו עליה בירושלמי [פאה פ"ז ה"ה] ראה איך הצבור נוהגין ונהג כמותם. ואף על פי כן כתב (שהוקשה) [שקשה] הדבר לעשות בו מעשה וכל שכן בגיטי נשים שיכתוב שום דבר מהתורף בשטה אחרונה אף על פי שמנהג חכמים לכתוב שם כדת משה [וישראל] והדברים עתיקים כמים עמוקים. הרוצה לעמוד על עקרן של דברים יעיין בדברי המפרשים במקומם וכבר [האריך] אדוני אבי הרב נר"ו בתשובותיו [תשב"ץ ח"א סימן ו'] בעניינים אלו וכאן אין מקום להאריך.
וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה [ח"א סימן אלף ר"כ] שהוא למד הסופרים לסיים [את] השטר בחצי שטה ולחתום הם בחצי שטה הנשארת כי מכאן יש לנו הכשר גמור ונאמר כי בודאי כתובה היתה חצי שטה וכל שלמעלה הימנה כשחתמו העדים שאלולי כן אסור היה להם לחתום בחצי שטה מחשש שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת שהוא כשר. וכבר נתבאר שאין חוששין לעדים טועים בכיוצא בזה. וגדר גדול גדר בדבר ונכון הוא, וכן נראה מדברי אבי זקני הרמב"ן ז"ל [ב"ב קס"ג ע"ב] שכתב גבי שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת זה לשונו ולמדנו מכאן שלמדין מחצי שטה אחרונה דכיון דאין העדים רשאין לחתום באמצע שטה של ריוח בידוע שהיתה כתובה שטה זו עד חציה וחתמו העדים סמוך לכתב ובזה למדין מכל השטר ולא אמרו אין למדין אלא בשטה אחרונה שלימה שיש לחוש לאוירה מפני שהעדים רשאין להרחיק שטה אחת שלימה אבל חצי שטה לא, וזה סמך גדול למנהג הסופרים שנשתבש בידם כמו שכתבנו ע"כ. ואם לא החזיר מעניינו של שטר בשטה אחרונה הראב"ד ז"ל פוסל כל השטר, וכן נראית דעת קצת המפרשים ז"ל, וכן דעת הרא"ש ז"ל [ב"ב פ"י ס"ב] כמו שכתב הרב בנו ז"ל משמו בספר החשן בסימן מ"ד. אבל הרמב"ן ז"ל מכשיר כל השטר חוץ מאותה שטה דכיון שאין למדין ממנה שוב אין לחוש לכל השטר (והית נעשתה) [והרי נעשה] כתקון חכמים ז"ל. וכן דעת הרשב"א ז"ל בתשובות [ח"ב סימן רנ"ד]. וכתב עוד הרמב"ן ז"ל בפרק שני דגטין [י"א ע"א] שכל שעדי ישראל חותמין בשטר שכל השטר כשר אלא שטה אחרונה שאין למדין ממנה, אבל שטר שאין בו עדים כלל אלא שמסרו בפני עדים וכן שטרא פרסאה כל השטר פסול אם לא החזיר מעניינו של שטר בשטה אחרונה. וכתב הרא"ש ז"ל [ב"ב פ"י ס"ב] דהאידנא כיון שנהגו לכתוב שריר וקיים למדין משטה אחרונה ואין צריך להחזיר מעניינו של שטר בשטה אחרונה.
ובענין שריר וקיים כתב הרמב"ן ז"ל [ב"ב קס"ב ע"א] דמהירושלמי [גיטין פ"ח ה"י] משמע וכן מגמרא דילן דלא מעכב אלא במקושר אבל בפשוט אי לא כתיב שריר וקיים כשר, וכתב שכן נראית דעת הריא"ף ז"ל. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ז מהלכות מלוה ולוה [ה"ח] נראה דבפשוט נמי בעינן שריר וקיים, וכן הרא"ש ז"ל [שם] כתב שהאידנא שטר שאין בו שריר וקיים פסול הוא ואין לעדים לחתום בו אלא אם כן יהא כתוב בו שריר וקיים, שאם יחתמו בלא שריר וקיים ימחוק למעלה חובתו ויכתוב על המחק מה שירצה ויקיימנו בשטה אחרונה. וכן מה שאמרו בגמ' התם [ב"ב ק"ס ע"ב] חד שריר וקיים כתבינן תרי שריר וקיים לא כתבינן מדברי ר"ש והראב"ד ובעל העטור זצ"ל [מאמר ח' קיום טופסין] נראה דאף בפשוט פסול. והרב הנשיא כתב בתשובה שהעתיק הרב ר' אברהם מספר הדיינין דלא אמרינן הכי אלא במקושר אבל בפשוט אפילו אלף שריר וקיים כותבין. וכן היא דעת הרמב"ן ז"ל, וכן נראה שהיא דעת בעל הטורים ז"ל [חו"מ סימן מ"ד], וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה, אלא שכתב דלא מכשרינן תרי שריר וקיים אלא אם אינם בשטה אחרונה אבל אם כתבן בשטה אחרונה חוששין שמא זייף וכתב מאי דבעי וכתב שריר וקיים אחרונה. ואם החזיר מעניינו של שטר בשטה אחרונה אף על פי שכתוב תרי שריר וקיים בשטות שלמעלה הימנה אין כאן חשש שאין חוששין שהעדים הרחיקו שתי שטין ובא זה וזייף.
והעולה מזה הוא שצריך להחזיר מענינו של שטר בשטה אחרונה ואם לא החזיר פסול. ויש אומרים דוקא אם אין בו אויר כשיעור שטה בין השטר והעדים, ויש אומרים שבין כך ובין כך פסול, וראוי לחוש לדבריהם וכל שכן באפוקי ממונא ובגטי נשים. ויש אומרים שאם לא החזיר אינו פסול אלא כשאין בו שריר וקיים, ויש אומרים שבכל ענין פסול. ובענין [קיום] תליות ומחקין בשטה אחרונה צריך ליזהר מאד מאד שלא לעשותו, וטוב הוא שיסיים השטר בחצי שטה כדי שיחתמו העדים בחצי שטה האחרת. ואם לא החזיר (מעיינו) [מענינו] של שטר בשטה אחרונה יש פוסלין כל השטר, ויש אומרים שאין פסול אלא שטה אחרונה. וזה דוקא אם העדים חתומים בו אבל אם הקנה לו השטר בעידי מסירה כלו פסול. ובענין שריר וקיים יש אומרים דלא מעכב אלא במקושר, ואחרים אומרים אפילו בפשוט. ותרי שריר וקיים יש אומרים שאינו פסול אלא במקושר אבל בפשוט כשר, ויש אומרים אף בפשוט פסול. ואף לדברי המכשירין בפשוט דוקא אם אינם בשיטה אחרונה. וכשאין בשטר תליות ומחקין יכתוב הכל שריר וקיים בלא וא"ו, וכשיש בשטר תליות ומחקין יכתוב והכל שריר וקיים והכל בוא"ו שהיא וא"ו העטף וכן הנהיג אדוני אבי מורינו הרב נר"ו.
